כל מה שצריך לדעת על כאבי ראש בגיל המבוגר

עם עליית הגיל יורדת שכיחות כאבי הראש הראשוניים, כמו מיגרנה, אך גם מבוגרים עלולים לסבול מכאבי ראש הנובעים מגורמים שהגיל קשור אליהם. מה הגורמים לכאבים בגיל מאוחר ואיך ניתן לטפל בהם?

שיתוף הכתבה

שיתוף ב facebook
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב twitter
שיתוף ב email

דר' אמנון מוסק | סגן מנהל המערך לנוירולוגיה | מרפאה לטיפול בכאב ראש ופנים | בי"ח איכילוב, ת"א

כאבי ראש הוא תופעה שכיחה מאוד שמופיעה בכל גיל. ובכל זאת עם הגיל יורדת שכיחות כאבי הראש הראשוניים, כמו מיגרנה, אך גם מבוגרים עלולים לסבול מכאבי ראש הנובעים מגורמים שהגיל קשור אליהם: השינוי באורח החיים, בתזונה, ממחלות רקע וגם כתוצאה מתרופות. אין סיבה שאדם, בכל גיל, יסבול מכאב שיפריע לאורח החיים שלו ויפגע באיכות חייו. כאב אינו "חלק מההזדקנות". בכל אדם כדאי לזהות מהו הגורם לכאב וניתן להקל על הכאב כמעט בכל מקרה. 

כלל הברזל הוא: כל אדם שאצלו החל כאב ראש חדש, חייב לעבור בדיקה רפואית ולבצע בירור רפואי בהתאם. 

יש כאבים שמתבגרים דווקא בגיל מבוגר

אלה סוגי כאב ראש הקשורים יותר לגיל המבוגר והטיפול המומלץ להם: 

דלקת בכלי דם [טמפורל ארטריטיס, עורק הרקה]

זוהי מחלה לא נפוצה אך היא יכולה להיות חמקמקה ומסוכנת. מדובר בדלקת של כלי הדם בחלק האחורי של המוח וכתוצאה מהדלקת עשויים כלי הדם להיסתם ולגרום לעיוורון העין בצד המחלה ופגיעה במוח. על כן נדרשת אבחנה וטיפול מוקדם ככל שאפשר.

הכאב ותסמינים אחרים: החולה הממוצע יהיה בגיל 50 ויותר, ויגיע למרפאה בתלונה של כאבי ראש שהחלו לאחרונה. הכאב מרוכז לרוב ברקה אחת, אך יכול להיות גם בשני צידי המצח או כל הראש. לכאב אופי עמום, מטריד וללא כל מאפיין מיוחד. תלונה זו מספיקה לעלות חשד אפשרי של דלקת בכלי דם מסוג טמפורל ארטריטיס, כשהבירור הרפואי יכול לעלות כמה נתונים שעשויים לכוון למחלה זו:

  • כאב חד צדדי מרוכז ברקה.
  • הרגשה כללית רעה בתקופה אחרונה.
  • חוסר תיאבון וירידה במשקל.
  • כאב בלעיסה, עד שנדרשת הפסקה בלעיסה, מנוחה ואז לעיסה מחדש וחוזר חלילה.
  • כאב צוואר ושכמות חדשים.
  • בבדיקה יתכן ויימצא דופק חלש של העורק הטמפורלי (מעל הרקה) בצד הכאב. 

בירור רפואי: יש לבצע בדחיפות בדיקת דם ממצאים שמחזקים את האבחנה הם:  

שקיעת דם מוחשת נחשבת לבדיקה המייצגת של טמפורל ארטריטיס אולם יש לנהוג במשנה זהירות בפרשנות התוצאות. שקיעת דם מוחשת מעל 70 מ"מ' בשעה היא מדד רגיש אך לא ספציפי. יש חולים אצלם שקיעת הדם נמצאת בערכים תקינים או בינוניים (25-50) ולכן החשד הקליני צריך להכתיב את מהלך האבחנה ולא רק ערכי שקיעת הדם. 

המוגלובין נמוך (11-12mg/dl ).

טרומבוציטופניה (ספירה נמוכה של טסיות הדם). 

כשעלה החשד לטמפורל ארטריטיס יש לבצע במהירות ביופסיה של העורק הטמפורלי. את הביופסיה יש לבצע בדחיפות היות ומדובר במחלה בעלת סיכון גבוה. מדובר בפעולה פשוטה באופן יחסי של חתך קטן ברקה וכריתת חלק מהעורק הטמפורלי לבדיקה. אפשרות אחרת לבירור רפואי כוללות אולטרה-סאונד של העורקים הטמפורליים; בדיקת MRI לכלי דם אלו אפשרית אולם זו אינה בדיקת בחירה. 

הטיפול המומלץ

הטיפול מבוסס על נטילת סטרואידים לתקופה ממשוכת או עד שליטה במצב הדלקתי. ניתן פרדניזון במינון 1 מג' לקג' משקל גוף. כלומר אדם ששוקל 70 קג' יקבל 70 גר' פרדניזון ליום. את הטיפול ניתן לנטר על פי ערכי שקיעת הדם ומדדי המעבדה האחרים. היות ומדובר בטיפול ממושך באוכלוסייה מבוגרת הסיכון גבוה ודרוש מעקב קבוע. ניראה שתוצאות הביופסיה לא משתנות גם היא נלקחת כשבועיים לאחר תחילת הטיפול בסטרואידים ולכן אפשר להתחיל בטיפול מיד עם ביצוע האבחנה הקלינית.

טריגמינל נוירלגיה 

זהו כאב שמופיע בפנים והוא קורה על פי רוב בגילאי 50 פלוס. טריגמינל נוירלגיה היא פגיעה בעצב הטריגמינלי, עצב תחושתי שיש לו שלוש זרועות והפגיעה בו קורית בעיקר בשתי זרועות ושם יורגש הכאב. הכאב יתבטא בהתקפים חזקים ותוקפנים שגורם סבל ניכר לחולה ונמשך שניות עד כ-2 דקות. הכאב מגיע בפתאומיות כמו זרם חשמלי, כמו שנוגעים בשן חשופה, בצד אחד של הפנים. המקום האופייני לכאב הוא בחלק הקדמי של הלסת התחתונה, ליד הנחיר או במרכז הלחי.

הכאב יכול להופיע כמאורע קצר ויחיד או בצברים של כאבים, כשתדירותם משתנה ועל תקופות שקט יכולות להופיע תקופות של כאב תכוף. בתקופות הכאב מגע בצד הכואב יכול לעורר מיד התקף כאב. למעשה מגע מכל סוג יכול לעורר את הכאב כולל צחצוח שיניים, שטיפת הפנים, אכילה, דיבור, וגם נגע הרוח. בגלל אלו החולה מגן על הפנים שלו, מפחד להיות בחברה, מתקשה לאוכל ויורד במשקל. הבדיקה הנוירולוגית תקינה ואינה מגלה נזק עצבי. חולים אלו נדרשים לעבור בדיקת הדמיה על מנת לשלול שלא מדובר בתהליך מוחי שגורם לתופעה. הבדיקה המומלצת היא MRI של המוח.  

מה הגורם? טריגמינל נוירלגיה נגרמת כנראה מפגיעה בעצב הטריגמינלי על יד כלי דם שעובר סמוך לו. הלחץ ופעימות כלי הדם גורמות לנזק במעטפת העצב והתוצאה היא כמו 'חוט חשמל' שאיבד את הבידוד שלו. 

הטיפול המומלץ

 למרבה המזל מרבית החולים מגיבים היטב לטיפול התרופתי. זה מבוסס על קרבהמזפין (טגרטול, טריל). המינון היעיל נע מ-200 מג' ליום, בממוצע 600 מג' ליום אולם ניתן לעלות במינון עד שמושגת יעילות. כדאי לעלות במינון בהדרגה היות ועליה חדה במינון עלולה  לגרום לאי יציבות קשה. במידה ולא הושגה הקלה ניתן להיעזר בתרופות נוגדות כפיון אחרות (למוטריגין, נוירונטין) או נוגדי כאב כמו דולוקסטין [סימבלטה ופרהגבאלין (ליריקה). 

במידה וטיפול תרופתי לא היה יעיל, יש מקום לשקול טיפול חודרני. מבין מגוון האפשרויות הטיפול המועדף הוא ניתוח נוירוכירורגי הקרוי Micro-vascular Decompression בו מופרד העצב הטריגמינלי מכלי דם העובר סמוך אליו. אפשרות אחרת היא טיפול בהקרנה לעצב. טיפול זה אינו בסל הבריאות כעת אולם יש ביכולתו למנע ניתוח.
לכתבה מלאה 

דלקת שלאחר זיהום הרפט, שלבקת חוגרת, הרפס זוסטר

שלבקת חוגרת היא תופעה לא נדירה בגיל המבוגר. זוהי התפרצות של וירוס ההרפס שלמעשה יושב בגוף במקרה של אבעבועות רוח בילדות. הווירוס יושב במרכזים עצביים תחושתיים ולא ברור מדוע הוא עשוי להתלקח פתאום. המחלה תתבטא בזיהום מוקדי על פני העור, היות והוירוס ינדוד לאורך העצבים הפגועים עד לפני העור. במצב זה תתחיל תחושה של אי נוחות בעור, גרד קל, ובהמשך פצעונים על העור במקום הפגיעה, המפרישים את הווירוס. אלו יגלידו לאחר זמן מה ואז עשויה להתפתח שם תמונה של כאב ממוקד וחזק מאוד. לעיתים תקרה התופעה בפנים ואז יופיעו פצעונים אלו בעפעף, מצח וחלק קדמי של הקרקפת ובאפרכסת. 

מדובר בפגיעה עצבית והיא מורכבת משני סוגים של כאב

הכאב: הבעיה העיקרית היא הכאב שמתפתח תוך כדי ולאחר ההחלמה מהווירוס. בעצם מדובר בפגיעה עצבית שמורכבת משני סוגים של כאב: כאב שורף עמום, כמו כוויה במקום הפגיעה, על זה מופיעים כאבים חדים, חשמליים לשניות. מדובר בצורת כאב קשה וחזקה הגורמת סבל ניכר מאוד. 

הטיפול המומלץ

הטיפול  מבוסס על תרופות להרגעת תחושת השרפה על ידי נוגדי דיכאון טריציקלים (אלטרולט אנאפרניל) או פרהגאבאלין (ליריקה).  לכאב החד ודוקר יש לתת נוגדי כפיון וטוב מבניהם הוא קרבהמזפין (טגרטול, טריל). התרופות ניתנות במנון עולה עד שמושגת הקלה. ניתן גם לשלב משחות מקומיות להקלה בכאב (לידוקאין, קפסייצין).

חשוב לדעת שיש היום חיסון לווירוס זה. הוא מיועד למבוגרים ובהחלט מומלץ לקבלו ולהקטין משמעותית הסיכון ללקות בהפרעה קשה זו.

כאב ראש והמצב הנפשי

קיים קשר הדוק קיים בין המצב הנפשי של האדם ורמת התפקוד הגופנית שלו. מסתבר, שהביטוי הגופני השכיח ביותר של מצב רוח ירוד הם כאבים. אנשים רבים כלל אינם מודעים לעובדה שמצב הרוח שלהם אינו טוב, תופעה הנקראת "דיכאון סמוי", שאינה נדירה כלל בגיל המבוגר. עם העלייה בגיל משתנה מאוד אורח החיים שלנו, מבחינה תעסוקתית, חברתית וגופנית. אנשים שהיו פעילים כל חייהם ושהסביבה והחברה נזקקו להם, עלולים להרגיש לאחר גיל הפרישה מעבודה שהם לא נחוצים ומיותרים.

מרגישים לא נחוצים ומיותרים

כשמשתלבים בכך גם בדידות חברתית בגלל פטירת בן זוג או חברים, ומוגבלות גופנית בגלל מחלות יכולה להתפתח פגיעה בדימוי העצמי שתביא למצב רוח ירוד. לכאורה, רבים ימשיכו לתפקד "כרגיל" ויטענו בתוקף ש"הכל בסדר", אך בפועל יהיו סימנים למצב זה שיתבטאו בצורות גופניות שונות. סימנים לפגיעה במצב הרוח כוללים: 

  • חוסר עיינין בדברים שעניינו בעבר, כמו קריאה טלוויזיה ותחביבים שונים.
  • ירידה בעניין בנעשה בסביבה, אפתיה, הסתגרות והתרחקות עם ניתוק חברתי.
  • כאבים שונים. בראש או בגוף בכלל וללא ממצא שמלמד על הפרעה כלשהי. 
  • ירידה בתיאבון ובמשקל.
  • הפרעה בשינה.
  • ירידה בחשק המיני.
  • הזנחה עצמית.

חלק גדול מהמבוגרים הפונים לטיפול בגלל בעיית כאב ראש וכאבים אחרים סובלים מבעיה זו. הטיפול הנכון אינו בתרופות נגד כאב אלא בשורש הבעיה. כדאי לנסות מה הוביל ליצירת המצב. במקרים רבים ניתן לעזור על ידי החזרה למעגל הפעילות היצירתית, בהתאם ליכולת. למשל עידוד לחידוש קשרים חברתיים, השתתפות במועדונים, הליכה ללימודים, יציאה לפעולות התנדבות או פיתוח תחביבים כמו ציור פסול וכדומה. פעילות גופנית מבוקרת חשובה מאוד ונותנת למטופל את האמונה שיש לו שליטה על הגוף שלו ויכולת לבצע מטלות.

הטיפול התרופתי מורכב מתרופות שיש להן פעילות נוגדת כאב ושיפור מצב הרוח, מקבוצת נוגדי הדיכאון ונוגדי כפיון. נוגדי דיכאון יעילים לכאב הם מקבוצת הטריציקלים ו SSRI. הטריציקלים יעילים מאוד לכאב ועוזרים גם לשינה אך עלולים ליצור בלבול, טשטוש בראיה ועצירות שמהווים מגבלה משמעותית בגיל המבוגר. במקביל ניתן להציע מגון של טיפולים שאינם תרופתיים כמו טיפול בקבוצה, טיפול פסיכולוגי, טיפול בתנועה, במגע, דיקור ועוד..

ההורמונים הנשיים

נשים רבות הסובלות ממיגרנה מצפות בכיליון עיניים לזמן שיפסק המחזור החודשי מתוך תקווה שאתו תיעלם גם המיגרנה. בנשים רבות יש למיגרנה קשר חזק למחזור ההורמונלי החודשי, ועבור לא מעט מהן עם הפסקת המחזור החודשי יפסק גם הסבל ממיגרנה. 

למיגרנה יש קשר הורמונלי חזק

בפועל, שינוי הורמונלי של גיל המעבר יכול לשאת עמו השפעות מרובות. אלו יכולות לקרות גם כמה שנים עוד טרם שהמחזור חדל ויימשכו כמה שנים עד שהשינוי ההורמונלי יסתיים. ההשפעה ההורמונלית על כך אישה שונה ואופיינית לה בלבד:

  • המיגרנה פוחתת ועד שנעלמת.
  • עליה בתדירות ועצמת המיגרנה.
  • נשים שלא סבלו ממיגרנה מתחילות לסבול ממיגרנה בגיל המעבר.
  • התפתחות צורה ייחודית של הפרעות ראיה שקורות בתדירות שונה  וקרויות  'אורה ללא מיגרנה'.
  • לאחר כמה שנים שהמיגרנה נעלמה היה לפתע חוזרת. 
  • עם הפסקת המחזור החודשי מתחילות נשים רבות ליטול טיפול הורמונלי חליפי במטרה למנוע תופעות גופניות שונות. בין השאר יכול הטיפול ההורמונלי לשמר גם את המיגרנה.

 החשיבות הגדולה היא האבחנה שמדובר בשינוי הורמונלי. אז ניתן להציע טיפול שנעשה בשיתוף גניקולוגית על ידי צורות שונות של נטילת תחליפים הורמונליים בתרופות או מדבקות, ולהתאים מינונים שונים. בכל מקרה ניתן לטפל במיגרנה עצמה בתרופות מיועדות לה.
לכתבה מלאה

שינויים מפרקיים

עם הגיל עוברות העצמות והמפרקים שינויים ניווניים. זהו חלק מהתהליך של השפעת הגיל עלינו. לעיתים שינויים אלו יגרמו  לפגיעה בתפקוד של מפרקי עמוד השדרה הצווארי. מפרקים אלו מאבדים את העמידות שלהם לספוג זעזועים וטווח התנועה שלהם פוחת. דבר זה משפיע גם על מערכת שרירי הצוואר והתוצאה יכולה להיות הגבלה בתנועת הראש וכאב שמוקרן מהצוואר כלפי הראש. ברוב המקרים הכאב ירוכז בחלק האחורי של הראש אולם יכול לטפס ולהגיע גם למצח, בצד אחד או משני צדי הראש. 

הטיפול במקרים אלו מתבסס על שילוב של תרופות נוגדות דלקת (איבופרופן, נרוצין, אטודולק ואחרים). היות ובגיל המבוגר כדאי להמעיט ככל שניתן בתרופות, הרי שלשימוש בעיסוי, דיקור או טיפול בתנועה, יש מקום חשוב במצבים אלו. ככלל, לטיפול המונע יש חשיבות רבה מאוד בעניין זה. ככל שנרבה בפעילות גופנית, כך תהיה מערכת השלד שלנו, העצמות והשרירים, חזקה יותר ועמידה יותר לשינויי הגיל. לכן מומלץ מאוד לעסוק בפעילות גופנית בצורה קבועה, בהתאמה ליכולת הלב והריאות. קריאה, משחק קלפים, צפייה בטלוויזיה, שהן פעולות מקובלות מאוד להעביר את הזמן בגיל המבוגר, אינן קשורות כלל לתנועה.

מי שרוצה להגן על עצמו מפני נזקי הגיל, טוב יעשה אם ישתתף באופן קבוע בפעילות גופנית במסגרת מתאימה כמו חוגי התעמלות לגיל המבוגר, הליכה וכדומה. פעילות מצוינת היא בבריכה. המטרה היא לבצע הליכות בתוך המים. כאן נמנע הסיכון לנפילה וגם מי שאין לו בטחון בהליכה ואינו יציב יכול ללכת הייטב כך. המים מהווים התנגדות ומחזקים כך את השרירים.

למדוד את לחץ הדם בשקט וברגיעה כדי למנוע טעויות

כאב ראש ולחץ דם גבוה

אנשים רבים משוכנעים שיש להם כאב ראש כי לחץ הדם עלה. בפועל, המוח מוגן מפני עליות לחץ דם ויש לו מערכת שליטה עצמית בלחצים מופרדת ממה שקורה בגוף. אם מדדת לחץ דם מאוד גבוה יש לפנות לרופא ולברר במה מדובר. במקרים חריפים וערכי לחץ דם גבוהים, תקל תרופה שתוריד את לחץ הדם במהירות. אז תתבקש לבצע מדידה של ערכי לחץ הדם למשך כשבוע. ואז יוחלט במה מדובר.

ברוב האנשים הסיבה שונה. קרוב לוודאי שהמחשבה שלחץ הדם עולה וגורם לכאב נובעת מסיבה פשוטה, שרבים נוטים למדוד לעצמם את לחץ הדם בעת כאב ראש. וההסבר: כאב הראש גרם לדאגה ולמתח מסוים ואלו כנראה הביאו לעלייה זמנית בלחץ הדם. לא להיפך. בעצם מדובר בתופעה נורמלית היות ובמצבי מתח הגוף מעלה את לחצי הדם כדי "להתכונן לסכנה". בהתאם את לחץ הדם כדאי למדוד במצבי רגיעה ושקט.

 

החזון שלנו: לטפל בכאב בראש…ובראשונה ©

אולי יעניין אותך גם...

כתבות ומאמרים

הפרעת הראיה שמגיעה שעות לפני המיגרנה

אאורה היא הפרעת ראיה שמהווה סימן מקדים למיגרנה. זוהי פעילות חשמלית שמתחילה פתאום במוח, כשהביטוי העיקרי שלה הוא של נצנוצים או סנוור. האאורה קורית ברבע מהסובלים ממיגרנה והיא אינה מסוכנת